"קולות החיילים"

באחרונה פנו אלינו כמה מחברי הפ"י בשאלות הקשורות לחובת הדיווח במקרה של חייל או מועמד לגיוס אשר מתעורר חשש שמסוכן לאפשר לו להחזיק בנשק, אך הדבר מעלה שאלות של הפרת חובת הסודיות.

ראשית נציין כי חובת הדיווח החלה על מטפלים (הידועה ביותר היא חובת הדיווח בנוגע לפגיעה בקטין או חסר ישע) מתנגשת לרוב עם חובת הסודיות, אך גוברת עליה. זאת מכיוון שחובת הסודיות אינה מוחלטת ואילו חובת הדיווח נועדה למנוע סכנה גדולה שנשקפת למטופלים או לסביבתם. עם זאת, לאור חובת הסודיות ועקרונות הטיפול, על המטפל להקפיד שהמידע שהוא מוסר במסגרת חובת הדיווח יהיה מצומצם ככל האפשר ורלוונטי רק לדיווח המחויב.

כידוע, חובת הסודיות הקבועה בסעיף 7 (א) לחוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977, נסוגה בשלושה מקרים המפורטים בסעיף החוק:

"7. (א)  מידע על אדם שהגיע למי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה מעיסוקו המקצועי או בעקבותיו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מנסיבות אלה:

(1)   גילוי המידע דרוש לדעתו לשם טיפול באותו אדם;

(2)   קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע;

(3)   האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילויו, וכל עוד לא ביטל בכתב את  הסכמתו האמורה."

כאשר קבועה בחוק חובת דיווח ברור כי מתקיים הסייג השני לחובת הסודיות – זה שבסעיף קטן (2) לעיל: "קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע". קל וחומר אם המטפל סבור כי גילוי המידע נחוץ לשם הטיפול (הסייג הראשון).

חובת הדיווח לגבי מועמד לגיוס או חייל אשר הפסיכולוגית שלו סבורה כי מסוכן לאפשר לו להחזיק בכלי ירייה, קבועה בסעיף 11א. לחוק כלי היריה, תש"ט-1949:

11א. (א) רופא, פסיכולוג, קצין בריאות הנפש או עובד סוציאלי במערכת הבריאות, המטפל באדם והסבור כי אם האדם יחזיק בכלי יריה יהיה בכך משום סכנה לאותו אדם או לציבור, יודיע על כך למנהל משרד הבריאות, שיהא רשאי להעביר את הידיעה לצבא הגנה לישראל.

ניסוח סעיף החוק מותיר שיקול דעת רחב למטפלת, שנדרשת להודיע למשרד הבריאות (שיודיע לצה"ל) אם היא "סבורה" שיש סכנה בכך שהמטופל יחזיק בכלי ירייה. אם על פי שיקול דעתה של המטפלת חלה עליה החובה, עליה לדווח לראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, באמצעות "טופס הודעת מטפל לפי חוק כלי יריה" (שנקל למצוא באינטרנט, ובו גם רשום מספר הפקס שאליו יש להעביר את ההודעה).

אין ספק כי לעיתים מזומנות הדברים מצויים בתחום האפור, ועל המטפל מוטל להחליט אם אכן ישנה סכנה או שמא דווקא הדיווח עשוי לפגוע בהתקדמות הטיפול. אנו סבורים כי במקרה כזה מניעת סכנה היא החשובה, ואף אם אין חובת דיווח מובהקת, הרי שיש לשקול לפחות עדכון הצבא במצב, אם על ידי המטופל עצמו או משפחתו בטרם הגיוס או בתהליך החיול ואם על ידי המטפל. אך נדגיש שוב, הדבר נתון לשיקול דעת המטפל.

מעניין לצטט בהקשר זה דברים שכתב כבוד השופט יצחק עמית בהקשר זה :

"…אנשי טיפול בתחום הנפשי, מתלבטים מעשה של יום ביומו לגבי חובות הדיווח המוטלות עליהם על פי חוק, והם מפעילים שיקול דעת המבוסס על היכרות קרובה ואינטימית של המטופל. לטעמי, שומא על בית המשפט להישמר שלא להיכנס "ברגל גסה" למתחם שיקול הדעת של אנשי הטיפול, כחכמה שלאחר מעשה. המטפל הוא שמכיר את המטופל במצבים שונים בנסיבות כאלו ואחרות של חייו. לעיתים, יכול המטפל ללמוד על מסוכנתו או היעדר מסוכנתו של המטופל, לא רק מתוך דברים שהמטופל חושף בפניו, אלא גם מדרך התנהגותו והתנהלותו של המטופל…

המטפל עשוי לטעות, אך לא כל הערכת מסוכנות שגויה של מטפל משמעה, מיניה וביה, רשלנות של המטפל, ולא כל סכנה אפשרית-תיאורטית, אמורה להטיל על המטפל חובת דיווח. התערבות בית המשפט בדרך של הטלת אחריות בדיעבד עקב הפרת חובת דיווח, צריכה להיעשות בזהירות ובמשורה…

למען הסר ספק, אדגיש שאין להסיק מהאמור לעיל, כי למטפל בתחום בריאות הנפש יש פטור גורף מחובת דיווח. חובת הסודיות מסתיימת במקום בו מתחילה סכנה לצד שלישי, שאז קמה חובה משפטית-מקצועית-אתית להגן על הצד השלישי. ככלל, ראוי כי המטפל יבהיר למטופל במסגרת החוזה הטיפולי, כי יש מצבים שיחייבו אותו לדווח, ועל המטופל להבין כי אין מדובר כאן בהפרת אמון אלא בחובה חוקית…"

שאלה נוספת שהופנתה אלינו, הקשורה למשולש מטפל-מטופל-צה"ל, היא השאלה אם מותר לחייל סדיר לפנות לטיפול פסיכולוגי באופן פרטי. התשובה היא כן, בכפוף לפניית החייל לרופא היחידה או לקב"ן בבקשת אישור לפנות באופן פרטי לפסיכולוג. לא מיותר לציין כי יתר הכללים החלים על המטפל, לרבות שמירת הסודיות, חלים גם בנוגע לחיילים סדירים.

ההסדרה החוקית לקבלת טיפול רפואי שאינו מטעם חיל הרפואה קבועה בפקודות מטכ"ל (פ.מ.) 61.0104 בסעיף 22 ב. הקובע כי "חייל יוכל לקבל טיפול רפואי מגורם שאינו פועל בחיל הרפואה או מטעמו, באישור הסמכות הרפואית שהוסמכה לכך בהוראות הקרפ"ר, ובהתאם לתנאי האישור." עוד נקבע בפקודה כי מימון הטיפול יהיה על החייל, וכי הטיפול יתבצע מחוץ לשעות הפעילות (וכמובן יש לזכור כי כל חייל זכאי כמובן לבקש לראות קב"ן או לפנות למוקד בריאות הנפש).

שאלה נוספת היא אם מותר לפסיכולוג לטפל באופן פרטי בחייל בלי לדווח על כך למפקדיו או לקב"ן. פקודות מטכ"ל אינן חלות על מטפלים אזרחיים, החופשיים לטפל בכל אדם הפונה אליהם, בכפוף לדין (תוך שמירת חובת הסודיות, ותחת חובת הדיווח במקרים המנויים בחוק).

עו"ד אדר גרין, עו"ד צ'רלי בוזגלו

משרד צ'רלי בוזגלו עורכי דין ונוטריון מייעץ להפ"י