אנו מצויים בעיצומם של זמנים קשים. מאד קשים. הבית שלנו, הבטן הרכה נפגעה קשות, חוסר ודאות, כאב אין סופי, טרגדיה, טראומה, מנגנוני הישרדות. הכל מהכל.
הפגיעה בקולקטיב מתמזגת עם הפגיעה בפרט והיחידה המשפחתית, התא המשפחתי, נדרש גם הוא לספוג את ההדף ואת המכה.
משפחות הפצועים, ההרוגים, הנעדרים והמשפחות אשר עברו (ועודן עוברות) תופת בדרום – אין לי את המילים לנסות כלל להעביר את הכאב, הצער והעדר הנחמה ואיני מתיימרת להביע דעה או ליתן עצה. אני כואבת איתכן וליבי מדמם מצער.
רשימה זו מסתמכת על שיחות וייעוצים אשר התקיימו במשרדנו בימים אלו עם אנשים אשר מתגוררים ונזרקו, כמו רובנו, למציאות הבלתי הגיונית בה אנו חיים, מיום 7 לאוקטובר הארור.
