על פי החוק בישראל, חוק המורכב משתי מערכות חקיקה, האחת חלה על המדינה, לרבות תאגידים ממשלתיים, מועצות דתיות, קופות חולים ומוסדות להשכלה גבוהה והשניה חלה על עיריות ותאגידים עירוניים, כל עסקה או הזמנת עבודה המתבצעת על-ידי אחד מן הגופים דלעיל, מחייבת פרסום מכרז.
על פי מחקרים אקדמיים, רק כ-30% מהעסקים המשפחתיים ממשיכים להתקיים לאחר העברתם לבני הדור השני. פחות מ-10% מהעסקים המשפחתיים ממשיכים להתקיים לאחר העברה נוספת לדור השלישי.
במילים אחרות, אם החליט מייסד עסק משפחתי להוריש את העסקים לילדיו, קיים סיכון ממשי, בהסתברות של 70%, שילדיו לא יזכו ליהנות מפירות העסק שהקים בעמל רב, וסיכון של כ-90% (!) שנכדיו לא יוכלו לעשות כן.
מערכת הבריאות בישראל ניצבת בפני אתגרים תקציביים מורכבים, ההולכים וגוברים. אתגרים אלו נובעים מהתנגשות בין הציפיה (שלא לומר זכות) של ציבור המטופלים בישראל לרפואה ציבורית איכותית, מתקדמת ומעודכנת – ובתוך כך להנגשה מהירה של תרופות איכותיות, בטוחות ויעילות לציבור חולים רחב ככל שניתן – לבין מגבלות תקציביות אשר מחייבות, בוודאי בתקופה של גרעון תקציבי, צמצום בהוצאה הלאומית על שירותי בריאות.
אחרי שרשות ניירות ערך העניקה היתר לתשקיף ציבורי ראשון של קרן המעמידה הלוואות לנדל"ן, הגיע הזמן לעלות כיתה – ולהנגיש לציבור מוצרי השקעה נוספים בתחום