עוד בתחילת המאה העשרים נאמר במג'לה (קודקס חוקים עותומאני שחל גם בארצנו) ש"עם שינוי הזמנים משתנים הדינים עימהם". ואכן הזמנים השתנו אך למחוקקים שלנו לא היה כנראה זמן ועניין לעדכן את הדינים ולהתאימם לחברה שהשתנתה. המג'לה בוטלה כבר בישראל (שנים רבות אחרי ביטולה בטורקיה), אך את מס ההכנסה משלמים אנו עדיין על פי פקודה מנדטורית שתוקנה מאות פעמים אך טרם הוחלפה בחוק ישראלי מותאם לזמנים החדשים. כך למשל, את הוצאות הפחת מחשבים עדיין על פי תקנות משנת 1941. בראש רשימת העסקים הזכאים לפחת מופיעים עדיין "בתי חרושת לקרח". עידן הקרח חלף אמנם מזמן אך הרשויות שלנו טרם עודכנו בכך. התקנות גם מפרטות עדיין את שיעורי הפחת על סוסים וחמורים שהיו בזמנו אמצעי ייצור חשוב, ואילו "פקודת המיסים (גביה)" מגדירה מי הוא "מוכתר" הכפר (לצורך ביצוע עקולים). פקודת מס הכנסה מטילה מס חברות על גופים הידועים בשם הקוד שלהם שהינו "חבר בני אדם".
בחברת המידע העסקי Coface BDI מעריכים כי מספר העסקים שייסגרו השנה יזנק ב–30%. בחברה צופים שב–2023 ייסגרו יותר מ–55 אלף עסקים, בהשוואה ל–42 אלף ב–2022. הרוב המוחלט של העסקים שצפויים להיסגר השנה (54 אלף) הם קטנים — 51.5 אלף מהם מעסיקים פחות מ–20 עובדים ו–2,500 מעסיקים 50–20 עובדים. The Marker > הסדקים במשק מתרחבים: […]
בעקבות פניות מעניינות שהגיעו אלינו נקדיש את הפינה המשפטית לזכותם של מטופלים קטינים, ובוודאי נערות ונערים מתקרבים לגיל הבגירות, לפרטיות ולסודיות, גם מפני הוריהם. זכות זו מתנגשת עם המצב החוקי הקיים, המאפשר להורים לבקש ולקבל לידם את רשומת הטיפול (לאחר סיום הטיפול או במהלכו), בהיותם המייצגים החוקיים של הקטינים. נכון להיום החוק אינו מבדיל בין ילדים לבין בני נוער בהקשר זה, וכך קורה שהורים עשויים לבקש את רשומת הטיפול בלי לקבל את הסכמת בנם או בתם המתבגר/ת.
