דובק

עוד בתחילת המאה העשרים נאמר במג'לה (קודקס חוקים עותומאני שחל גם בארצנו) ש"עם שינוי הזמנים משתנים הדינים עימהם". ואכן הזמנים השתנו אך למחוקקים שלנו לא היה כנראה זמן ועניין לעדכן את הדינים ולהתאימם לחברה שהשתנתה. המג'לה בוטלה כבר בישראל (שנים רבות אחרי ביטולה בטורקיה), אך את מס ההכנסה משלמים אנו עדיין על פי פקודה מנדטורית שתוקנה מאות פעמים אך טרם הוחלפה בחוק ישראלי מותאם לזמנים החדשים. כך למשל, את הוצאות הפחת מחשבים עדיין על פי תקנות משנת 1941. בראש רשימת העסקים הזכאים לפחת מופיעים עדיין "בתי חרושת לקרח". עידן הקרח חלף אמנם מזמן אך הרשויות שלנו טרם עודכנו בכך. התקנות גם מפרטות עדיין את שיעורי הפחת על סוסים וחמורים שהיו בזמנו אמצעי ייצור חשוב, ואילו "פקודת המיסים (גביה)" מגדירה מי הוא "מוכתר" הכפר (לצורך ביצוע עקולים). פקודת מס הכנסה מטילה מס חברות על גופים הידועים בשם הקוד שלהם שהינו "חבר בני אדם".

רק 36% מהקבלנים מעריכים שמחירי הדירות יעלו בשנה הקרובה

על פי מחקרים אקדמיים, רק כ-30% מהעסקים המשפחתיים ממשיכים להתקיים לאחר העברתם לבני הדור השני. פחות מ-10% מהעסקים המשפחתיים ממשיכים להתקיים לאחר העברה נוספת לדור השלישי.
במילים אחרות, אם החליט מייסד עסק משפחתי להוריש את העסקים לילדיו, קיים סיכון ממשי, בהסתברות של 70%, שילדיו לא יזכו ליהנות מפירות העסק שהקים בעמל רב, וסיכון של כ-90% (!) שנכדיו לא יוכלו לעשות כן.