ניכור הורי – השבר והשלכותיו – דליהו רונן ושות' משרד עורכי דין ונוטריון
ניכור הורי היא מציאות שבה הורה אחד גורם לילד או לילדים להתנכר להורה האחר, זהו תהליך הדרגתי של מידור הקשר של הילדים עם ההורה. אין ספק שמדובר באחת התופעות המכוערות, הקשות והבעייתיות ביותר, המלוות סכסוכים בתוך המשפחה ועלולה להיות לה השפעה למשך שנים רבות בעתיד.
לאחרונה פורסם בתקשורת תיק של ניכור הורי בו ייצגתי אב, אשר במשך 14 שנה, הסיתה האם את בנם כנגדו ולמרבה הצער הצליחה בכך. בית המשפט חייב את האם לפצות את האב ב-250 אלף ₪, אבל אין סכום בעולם ששקול להחזרת אהבתו של בנו אליו.
המקרה הזה מלמד על חשיבות הטיפול המהיר. מהלכים שלא נעשו בתחילת התהליך, יהיה הרבה יותר קשה לעשותם לאחר מכן. בעוד בגילאים נמוכים, יש פחות משקל לסוגיית רצון הילד, בגילאי העשרה, הילדים כבר עומדים על דעתם והרבה יותר קשה לגרום להם לפגוש את ההורה המנוכר, בניגוד לרצונם. אותו רצון שההורה המנכר פעל כדי להטביעו בהם.
דבר אחד חייב להיות ברור. הניסיון של הורה לפגוע בקשר של ילדיו עם ההורה השני, הינו גרוע ומסוכן ופוגע בראש ובראשונה בבריאותם ובשלומם של הילדים עצמם. ילד זקוק לשני הוריו ומי שמנסה להפריד בין הורה לילדיו, לא עושה זאת בשל טובת הילדים, אלא חושב קודם כל (ואולי רק) על עצמו. כמובן שבהקשר זה איננו מדברים על מקרים של הורה אלים או מתעלל.
תהליך הניכור ההורי, איננו תמיד מובהק וחד משמעי. יחד עם זאת, ההדרגתיות שבו מחייבת זיהוי ומתן מענה מהירים, שכן טיפול מהיר הינו תנאי הכרחי בבואנו להתמודד עם הבעיה.
אירועים רבים מדווחים של ניכור הורי הביאו את הפורום הארצי לענייני משפחה בלשכת עורכי הדין בראשו אני עומד, להקים וועדה לגיבוש פתרונות לתופעת הניכור ההורי. בראש הוועדה עמדה השופטת בדימוס חנה ריש רוטשילד, שכיהנה כ-15 בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, חברים בוועדה שורה של משפטנים ואנשי טיפול: עו"ד שלומית אפרתי בקרמן, ד"ר אלישבע רייך זוהר, ד"ר זיוה לויטה, הגברת חיה נבו, עו"ד פיני אביב, פרופ' יונה טייכמן וגב' פנינה ברנס.
הוועדה הגישה לאחרונה המלצותיה בדו"ח מפורט לפורום הארצי לענייני משפחה. במסגרתו המליצה על שלושה דרכי פעולה מרכזיים:
הראשון, הקמת מנגנון שיאפשר זיהוי מהיר ככל הניתן לתופעות של ניכור הורי, שכן ככל שעובר הזמן והניכור מתמשך, יכולת לפתור את הבעיה הופכת למורכבת יותר. בהקשר זה, יש לציין את המנגנון שיזמה סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, השופטת מירה דהן, לפיו תיקים בהם מתעורר חשד לניכור הורי מקבלים קדימות ומופנים לטיפול מידי של שופט, השופט מנסה לאתר את הבעיה, להציע פתרונות ומפנה לגורמי טיפול, על מנת לסייע לפתרון מהיר ולנסות למנוע התדרדרות המצב, לנקודה בלתי הפיכה.
דרך הפעולה השנייה הינה הפנייה בדחיפות לגורמי טיפול – פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בהקשר הזה קיימת חשיבות עצומה להפניה לגורמי טיפול המתאימים למשפחה הספציפית, למאפייניה התרבותיים והאחרים, לרבות שפת הדיבור, כשפת אם התאמת הגורמים הטיפוליים למשפחה היא תנאי הכרחי להצלחת התהליך.
בנוסף, ההמלצה השלישית של הוועדה הינה לא לחשוש גם מהפעלתם במקרה הצורך של אמצעי ענישה. גם כאן מהירות הפעולה חיונית להצלחת התהליך והסנקציות האפשריות הן מגוונות – החל מענישה באמצעות השתת קנסות חוזרים בכל מקרה של אי עמידה בהסדרי הראייה, דרך הליך משפטי בהתאם לפקודת בזיון בית משפט ועוד. ההימנעות מהטלת סנקציות יכולה להיות בעוכרי התהליך, ובסופו של דבר בעוכרי הילד.
דבר נוסף שחשוב שנזכור הוא שניכור הורי הינה תופעה חוצת מעמדות, מגזרים ומגדרים. תופעה שיכולה להתרחש בכל משפחה ואשר חשוב לתת לה מענה מהיר, באמצעות זיהוי, טיפול ובמידת הצורך , גם ענישה.
היצר האנושי מוביל אותנו לעיתים לסמטאות אפלות ומסוכנות, תפקידה של המערכת הוא לסייע למי שצריך, לצאת מאותן סמטאות, לטובת ההורים והכי חשוב, לטובת הילדים.
דליהו רונן ושות' משרד עורכי דין ונוטריון
