לעדכן ולרענן את דיני המיסים והביטוח הלאומי – נחום פריידקס
עוד בתחילת המאה העשרים נאמר במג'לה (קודקס חוקים עותומאני שחל גם בארצנו) ש"עם שינוי הזמנים משתנים הדינים עימהם". ואכן הזמנים השתנו אך למחוקקים שלנו לא היה כנראה זמן ועניין לעדכן את הדינים ולהתאימם לחברה שהשתנתה. המג'לה בוטלה כבר בישראל (שנים רבות אחרי ביטולה בטורקיה), אך את מס ההכנסה משלמים אנו עדיין על פי פקודה מנדטורית שתוקנה מאות פעמים אך טרם הוחלפה בחוק ישראלי מותאם לזמנים החדשים. כך למשל, את הוצאות הפחת מחשבים עדיין על פי תקנות משנת 1941. בראש רשימת העסקים הזכאים לפחת מופיעים עדיין "בתי חרושת לקרח". עידן הקרח חלף אמנם מזמן אך הרשויות שלנו טרם עודכנו בכך. התקנות גם מפרטות עדיין את שיעורי הפחת על סוסים וחמורים שהיו בזמנו אמצעי ייצור חשוב, ואילו "פקודת המיסים (גביה)" מגדירה מי הוא "מוכתר" הכפר (לצורך ביצוע עקולים). פקודת מס הכנסה מטילה מס חברות על גופים הידועים בשם הקוד שלהם שהינו "חבר בני אדם".
אך לא רק את הסמנטיקה הגיע הזמן לרענן. שינויים רבים וחשובים חלו וממשיכים להתרחש בעולמנו. נתייחס לדוגמה לתעסוקה: אנשים מחליפים כיום, במהלך חייהם, עיסוקים, מקצועות, מקומות עבודה ומגורים בקצב הולך וגובר. רבים מועסקים כיום במשרות חלקיות או במספר מקומות במקביל והגבולות בין שכיר לקבלן-עצמאי או פרילנסר הולכים ומטשטשים. שיטת המיסוי שלנו מושתתת עדיין על חלוקת הנישומים לשתי קבוצות בלבד – שכירים או עצמאים (בנוסף כאמור ל"חבר בני אדם"). רוב השכירים פטורים מדיווח שנתי לצורכי מס ולכן גם לא נשאלים על מקורות רכושם והוצאותיהם. דיווח כללי משמש בעולם למלחמה בשחיתות ובפשיעה וכדאי לנו ללמוד זאת ממדינות אחרות.
גם תחום הביטוח הסוציאלי טרם עבר התאמה הכרחית לשינויים שכבר עמנו, וודאי שלא לאלה שבדרך. בעולם החדש והמתחדש, במקביל להארכת החיים מתארך גם משך הזמן שבו אדם מסוגל ורוצה לעבוד ולהתפרנס. אחת הנורמות המקובלות והמיושנות הוא גיל פרישה אחיד הנכפה בתוקף החוק וההסכמים הקיבוציים על העובדים ומעסיקיהם כאחד. חובת הפרישה במועד קבוע מיושמת בפועל על השכירים בסקטור הציבורי ובתאגידים גדולים אך אינה מיושמת במגזר העצמאים והשכירים במקומות עבודה פרטיים וקטנים.
מועד הפרישה האחיד והכפוי גורם נזק לפורשים ולמשק הלאומי כולו. כאשר קיים, לדוגמה, מחסור ברופאים ובמקביל בתי חולים כופים פרישה על אלה שרוצים ומסוגלים להמשיך, הציבור נפגע ובעלי המקצוע לא יכולים לממש השקעתם בהכשרתם הממושכת. מצב דומה שורר במקצועות רבים, במוסדות להשכלה גבוהה, בענפי התמחות מיוחדים ורבים וכדומה.
גם חוק הביטוח הלאומי חייב בעדכון יסודי בכל הקשור לקצבת זקנה ושאירים. המבוטח זכאי כיום לקצבה אם היה מבוטח 12 שנה לפחות. לקצבתו הבסיסית מתווספות תוספת וותק ו"תוספת מותנית". הראשונה בשיעור 2% לכל שנת ביטוח אחרי 10 השנים הראשונות אך לא יותר מ-50% מהבסיס, כלומר מי שעבד 35 שנה או יותר יקבל את תוספת הוותק המרבית.
התוספת השנייה משולמת אם המבוטח מבקש לדחות את המועד לתחילת תשלום הקצבה וממשיך בעיסוקו מעבר לגיל הפרישה האחיד. גם תוספת זו, בגובה 5% מהבסיס מוגבלת ל-5 שנים, כלומר עד מקסימום של 25%. כך קובע חוק הביטוח הלאומי משנת 1954 המציין גם שבכל מקרה לא תצטבר תוספת זו מעבר לגיל 70.
חוק גיל הפרישה הזיז לפני שנים את מועד פרישת הגברים מגיל 65 שהיה מקובל בזמנו לגיל 67. כתוצאה מכך ובהיעדר תיאום בינו ובין חוק הביטוח הלאומי, הוגבלה בטעות תקופת הצבירה המרבית לגברים לשלוש שנים בלבד. לכן גבר הממשיך לעבוד לאחר גיל 67 יכול לצבור "תוספת מותנית" עד15% בלבד (עבור 3 שנות דחייה מגיל 67 ועד גיל 70 בלבד). נשים, שגיל פרישתן נמוך יותר, רשאיות להמשיך ולצבור תוספת לקצבה עד 25% כמו בעבר.
הזמנים השתנו, תוחלת החיים התארכה ושכירים ועצמאים רבים מעוניינים כיום להמשיך בעבודתם מעבר לגיל הפרישה הסטנדרטי, אך כללי הוותק לא שונו ואינם מעודדים המשך עבודה.
ביטול מוחלט של תקרת הוותק לקבלת שתי התוספות (וותק ותוספת מותנית) תעודד רבים להמשיך לעבוד ולתרום גם למשק הלאומי. ביטול התקרה יגדיל ולא יקטין את הכנסות המוסד לבטוח לאומי ויעזור לרבים לצבור זכויות לקצבה קצת יותר גדולה למועד פרישתם שידחה. האינטרס הלאומי מחייב לעודד אנשים להמשיך בעבודתם ובעיסוקם כל עוד הם רוצים ומסוגלים לכך.
התיקונים המתבקשים הם:
1. ביטול תקרת גיל הפרישה לצורך צבירת תוספת ותק. הדבר יאפשר גם למי שלא היה מבוטח מספיק זמן עד פרישתו (לדוגמא: מי שעלה לישראל כך שעד הגעתו לגיל הפרישה נותרו פחות מ-12 שנה) להמשיך ולצבור שנות עבודה וביטוח.
2. ביטול תקרה ל"תוספת המותנית".
3. הגדלה משמעותית של שיעור התוספת הניתנת בשל הדחייה. סביר להניח כי המוסד מרוויח הרבה מעבר לעלות התוספת של5% עבור שנת דחייה.
אפשרות הדחייה אמורה להינתן לכל שכיר ועצמאי לפי החלטתו ובחירתו של המבוטח בלבד. אם שיעור התוספת יהיה סביר יבחרו רבים בדחייה.
אלו דוגמאות בלבד ורצוי וראוי להקים גוף של בעלי מקצוע לבחינת החוקים מבחינת ניסוחם והתאמתם העניינית לשינויים, לרבות לאלה שעוד בדרך. ארגונים כגון לשכת רואי חשבון יכולים להשתלב בתכנון השינויים החשובים וההכרחיים כפי שהיה מקובל בזמנו.
הכותב – נחום פריידקס ממשרד פריידקס ושות' – רואי חשבון, היה נשיא לשכת רואי חשבון, מרצה במיסים באוניברסיטת ת"א וערך מדור שבועי בשם "פינת המס" בעיתון "הארץ".
